עדה יונת והרביעייה שהיא נמצאת בה

פרופ' עדה יונת נפטרה היום, 31 באוגוסט 2026, בגיל 87. כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009, על פענוח מבנה הריבוזום ותפקודו.

כשבניתי את ערכת הקלפים "נשים פורצות דרך", היא נכנסה לרביעיית המדע. לא כי היא ישראלית, ולא כי היא מפורסמת. בגלל הרקע שממנו היא באה, בגלל האופן שבו היא הגיעה לרעיון, ובגלל מה שהיא עשתה איתו אחר כך.

היום שלפתי את הקלף שלה והסתכלתי עליו הרבה זמן.

מאיפה היא באה

עדה יונת נולדה ב-1939 בשכונת גאולה בירושלים. הבית היה עני וצפוף. אביה, הלל, נפטר כשהיא הייתה בת 11. אמה, אסתר, ניהלה מכולת. עדה עבדה כדי לעזור בבית ולמדה במקביל.

היא סיפרה בריאיון שהיא הייתה ילדה סקרנית שלוקחת סיכונים, ולפעמים משלמת עליהם מחיר. בגיל חמש היא רצתה לדעת מה המרחק בין הרצפה לתקרה. היא ערמה רהיטים במרפסת, טיפסה עליהם, נפלה ושברה את הכתף והיד.

היא הייתה התלמידה עם הציונים הגבוהים בכיתה ויכלה לבחור כל בית ספר. היא רצתה את "תיכון חדש" בתל אביב, בית ספר פרטי שהמשפחה לא יכלה לממן. מנהלת בית הספר, טוני הלה, נתנה לה מלגה בתמורה לניהול הספרייה ולשיעורים פרטיים שהעבירה לתלמידים עולים מבולגריה.

זה הרקע. לא נקודת פתיחה שמזמינה נובל.

איך היא הגיעה לרעיון

בשנות ה-70 היא החליטה לפענח את המבנה המרחבי של הריבוזום, המנגנון התאי שמייצר חלבונים. הריבוזום נחשב מורכב מדי, לא יציב מדי וגדול מדי מכדי לגבש אותו לגביש שאפשר לצלם בקרני רנטגן.

הרעיון שפתח לה את הדלת הגיע ממאמר שקראה בספרייה בברלין, על דובים שנכנסים לתרדמת חורף. לפני החורף הריבוזומים בתאים שלהם נערמים בצפיפות מסודרת, וכך הם מחזיקים מעמד עד האביב, כשהדוב מתעורר וחוזר לפעילות מלאה מיד.

משם היא הבינה את הכיוון: לחפש חיידקים שחיים בתנאי לחץ, כי אצלם הריבוזומים מסודרים באופן שמאפשר גיבוש. בהמשך היא פיתחה את הקריו-קריסטלוגרפיה, הקפאה של הגבישים למינוס 185 מעלות כדי שיעמדו בקרינה. השיטה הזאת הפכה לשיטה בסיסית בתחום כולו.

התובנה שהובילה לפרס נובל התחילה במאמר על דובים.

כמה זמן זה לקח, וכמה זה עלה לה

המחקר שלה נחשב חסר סיכוי במשך שנים, והתוצאות הראשונות שלה התקבלו בספקנות. רק ב-1995, בכנס קריסטלוגרפיה בקנדה, התברר לקהילה המדעית שפענוח מדויק של מבנה הריבוזום הוא אפשרי.

כלומר: כעשרים שנה של עבודה על נושא שהתחום אמר עליו שאין בו סיכוי.

הנחישות הזאת היא לא תכונת אופי נחמדה שנוסיף לביוגרפיה. היא התנאי. בלעדיה אין תגלית, כי התגלית הגיעה הרבה אחרי הרגע שבו רוב האנשים היו עוצרים.

המספרים

ב-10 בדצמבר 2009 קיבלה עדה יונת את פרס נובל לכימיה, יחד עם תומאס סטייץ וונקטרמן רמאקרישנן.

היא הייתה האישה הרביעית שקיבלה את הפרס הזה אי פעם. לפניה: מארי קירי ב-1911, אירן ז'וליו-קירי ב-1935, דורותי הודג'קין ב-1964.

בין השלישית לרביעית עברו ארבעים וחמש שנה.

על הקלף בערכה כתוב שהיא אחת מתוך חמש זוכות בלבד בכימיה. זה היה מדויק כשהערכה נבנתה. מאז נוספו שלוש, והתמונה היום היא כזאת:

• פרס נובל לכימיה ניתן עד היום ל-198 אנשים. שמונה מהם נשים. 4.0%.
• בזמן שהערכה נבנתה: חמש נשים מתוך 185. 2.7%.

בשש עשרה שנה מאז הזכייה שלה, השיעור עלה מ-2.7% ל-4%.

הרביעייה שהיא נמצאת בה

על הקלף שלה, ברביעיית המדע, יושבות איתה שלוש נשים: מארי קירי, רוזלינד פרנקלין ונטי סטיבנס. כשמסתכלים על ארבעתן יחד, מתגלה קו אחד.

נטי סטיבנס הראתה ב-1905 שכרומוזום Y הוא שקובע את המין. במשך עשרות שנים ספרי הלימוד ייחסו את הגילוי לאדמונד ביצ'ר ווילסון, שעבד לצידה ופרסם על אותו נושא באותה שנה, והיה זהיר יותר במסקנותיו. שמה לא הופיע.

רוזלינד פרנקלין צילמה את תצלום 51, שממנו נגזר מבנה ה-DNA. התצלום הוצג לג'יימס ווטסון בלי ידיעתה. היא נפטרה ב-1958 בגיל 37, ארבע שנים לפני שהפרס על מבנה ה-DNA ניתן, ובמשך עשורים התרומה שלה הוצגה כשולית.

מארי קירי לא נכללה בהצעת המועמדות המקורית לפרס נובל לפיזיקה ב-1903. האקדמיה הצרפתית למדעים הגישה את שמות אנרי בקרל ופייר קירי בלבד. אחד מחברי ועדת המועמדים יידע את פייר, ופייר הבהיר שפרס על מחקר רדיואקטיביות בלי מארי הוא עיוות. שמה נוסף, והפרס ניתן לשלושתם.

ועדה יונת עבדה עשרים שנה בזמן שאמרו לה שהכיוון שלה חסר סיכוי.

ההבדל בין ארבע הנשים האלה הוא לא איכות העבודה. העבודה הייתה שם בכל המקרים, ובכולם היא הייתה טובה. מה שהשתנה זה מי נחשב הבעלים שלה, ומתי.

מה אני לוקחת מזה

ייחוס קרדיט הוא מנגנון. הוא נקבע בחדרים, בניסוחים, ובמי שעומד ומציג. עבודה מצוינת לא מייצרת אותו לבד, וזה נכון גם בארגון וגם בעסק עצמאי.

בארגון זה נראה בישיבת סטטוס, כשמישהו מציג ממצא ואומר "בדקנו" במקום "היא בדקה". בעסק עצמאי זה נראה בכך שאת עושה עבודה מצוינת ולא אומרת עליה כלום, כי את מניחה שהיא תדבר בעצמה.

והדבר השני, שהוא אולי החשוב יותר: עדה יונת לא חיכתה שיאשרו לה שהכיוון נכון. היא עבדה עשרים שנה בלי האישור הזה, ומצאה את ההשראה במקום שאיש לא היה מחפש בו.

אם יש לך משהו שאת עובדת עליו והסביבה עדיין לא רואה אותו, זה עדיין לא אומר שאת טועה.

יהי זכרה ברוך.

את עדשת הנראות והייחוס אני מביאה להרצאות ולסדנאות בארגונים, וגם לרשויות ולגופים ציבוריים, ואפשר לפנות אליי כדי להתאים אותה לארגון שלכם.

המקורות: ויקיפדיה עברית, ערך "עדה יונת", לביוגרפיה, מהלך המחקר וההתקבלות בקהילה המדעית · ריאיון עם עדה יונת, TheMarker, מוסף "נשים במדע", 29.5.2024, לסיפור המרפסת, למלגה ב"תיכון חדש" ולמאמר על הדובים · ויקיפדיה אנגלית, ערך Nobel Prize in Chemistry, למספר מקבלי הפרס ולמספר הנשים ביניהם, נכון ל-2025 · National Women's History Museum ו-Genetics Society of America, לנטי סטיבנס · American Institute of Physics, "Marie Curie: Recognition and Disappointment", למועמדות של מארי קירי ב-1903.