במבט מגדרי – קורונה.
הווו הקורונה! פתאום העולם כולו מאט, יש איזו חוויה של האטה, הסתגרות והתבוננות פנימה, שאפשר לקחת אותה לכל כך הרבה רמות. דו"חות על איכות הסביבה מראים תמונה נפלאה של אטמוספירה נקייה בהרבה. אני מזמינה אותנו להתבונן על הקורונה והשינוי המתחולל גם במבט המגדרי.
הרי תפיסות של מגדר (גבריות ונשיות) מבוססות על נורמות חברתיות, והקורונה פתאום מאפשרת לכולנו נשים וגברים, ילדות וילדים – לעצור ולבדוק האם נורמות המגע בישראל מתאימות לנו בכלל.
יש פה משהו מאוד משחרר שמאפשר לנו פשוט לבדוק. האם תמיד מתאים לנו להתחבק? או להתנשק בפגישות שונות? אולי למי שבכלל לא אוהבים.ות את המגע הזה, סוף סוף יש שקט בראש, אין "לא נעים לי" כי עכשיו זה מובן וברור לכל מי שסביבנו.
אז בואו ניקח רגע נשימה עמוקה, נעשה זום אאוט – ונתבונן.
- האם יש מצבים שזה ממש מתאים שאין צורך בחיבוק או נישוק?
- האם יש מצבים של מפגשים חברתיים שנשמח להישאר רק עם לחיצת יד?
- אולי למרות כל הלחץ, במידה מסוימת זה גם נותן לנו אוויר?
- אולי מעכשיו בפגישות שהן מקצועיות בעבודה או בסופר – נעבור רק ללחיצת יד?
- אולי יש משהו משחרר מהצורך להתחבק ולהתנשק?
האם נוכל לקחת את השיח הזה שמתקיים בתוכנו גם אל הילדים והילדות שלנו? נדמה לי שיש פה הזדמנות נפלאה לברר איזה מגע נעים גם להן.ם ביום יום.
שיעור כל כך חשוב בשמירה על המרחב האישי של כל אחת ואחד מאיתנו!
אולי הקורונה הזו סוף סוף תאפשר לכולנו לשחרר את "הלא נעים לי" ותאפשר לנו, לילדים ולילדות שלנו רגע להגדיר מחדש, מה נעים לנו, עם מי, באיזו מידה ולאפשר לנו ממש בחירה בדרך המתאימה לנו.
מאחלת לכולנו בריאות, נשימה ומרחב אישי שמתאים בדיוק בדיוק עבורנו
ספרו לי – האם תנהגו אחרת?
שלכן/ם נעמה