באמת למה כנפיים? אני זוכרת את היום ואת הרגע המדויק שממש הרגשתי אותן יוצאות, הייתי בעיצומו של טיפול “רוחני”, אישה מדהימה שטיפלה בי אנרגטית. הטיפול החל כשהיא עומדת מאחורי ואז, היא זזה קדימה פתאום – ואני הרגשתי אותן ממש יוצאות. הכנפיים שלי פרצו הישר מאמצע הגב, ממש ככה הרגשתי, פיזית. ברגע שהרשיתי לעצמי להיות במלואי. תחושה מדהימה. יש משהו כל כך עוצמתי ומשמעותי בלהרשות לעצמך להיות עם כנפיים – להיות במלואך בעולם. אז אמנם נהגתי על טנקים ולא הייתי טייסת אבל הכנפיים שלי ושל אחרות ואחרים סביבי הן משנות חיים.

נשים פורצות דרך

אז איך תהליך כל כך אישי קשור לנשים פורצות דרך? בתהליך יצירת המשחק שלי, ממש דמיינתי איך המשחק ישמע כשנשחק בו, היה לי ברור שמוטיב הכנפיים חייב להיות נוכח בכל קלף, כל אישה והסיפור שלה,  מחוברת לעוצמות שלה, ברגע מכונן.

נשים פורצות דרך, בחיים ובמשחק הן נשים רגילות, הן לא פורצות דרך כל יום, הן הרי בנות אנוש. אבל כולן חוו את הרגעים האלה, אלה שכולנו מרגישות ומרגישים בהם את התחושה הזו של “לעוף באוויר”, שאנחנו ב FLOW, שזה בדיוק מה שצריך להעשות עכשיו, שזה בדיוק היעוד שלנו – אלו הם הרגעים שהכנפיים שלנו פרושות לרווחה.

זה כמובן לא מוגבל לגיל או למגדר שלנו, בכולנו יש את היכולת הזו – להיות בדיוק עצמי פנימה, בחיבור לעוצמות, למה שמניע אותנו ומשם לעוף למעלה.

כנפיים

לפעמים נדמה לי, שדווקא לבנות ולנשים החברה שלנו נוטה לקצץ את הכנפיים – המבט החיצוני עלינו ממשמע אותנו – מה יגידו? מה יגידו על המקצוע שבחרת, מה יגידו על איך שאת נראית, מה יגידו על איך את מתלבשת, מה יגידו אם תהיי איתו או איתה או בלעדיו? מה יגידו… מה יגידו מקצץ לנו את הכנפיים, את הקשר אל העוצמות הפנימיות שלנו – מה יגידו? שיגידו. איזו עוצמה, איזה כנפיים, כמה השפעה והשראה! מגישה לנו שיר, שנזכור, תזכרו לכוווולנו יש כנפיים, בכל גיל, בכל צבע, בכל מין, כי כולנו בני ובנות אנוש.

לכולנו יש כנפיים
לכל אחת ואחד מאיתנו יש כנפיים
מקופלות או פרושות
קצוצות או שקופות
צעירות או מבוגרות
אבל בכוולנו הן קיימות.
לקחת שאיפה ולאפשר להן
להיפתח, להתרחב, לגדול
להתחזק, להעיז
תזכרו – ותפרשו אותן

שלכן/ם נעמה

The post כנפיים לנשים פורצות דרך appeared first on נעמה שקד לוי - פורצת תקרות זכוכית.

הווו הקורונה! פתאום העולם כולו מאט, יש איזו חוויה של האטה, הסתגרות והתבוננות פנימה, שאפשר לקחת אותה לכל כך הרבה רמות. דו”חות על איכות הסביבה מראים תמונה נפלאה של אטמוספירה נקייה בהרבה. אני מזמינה אותנו להתבונן על הקורונה והשינוי המתחולל גם במבט המגדרי.

הרי תפיסות של מגדר (גבריות ונשיות) מבוססות על נורמות חברתיות, והקורונה פתאום מאפשרת לכולנו נשים וגברים, ילדות וילדים – לעצור ולבדוק האם נורמות המגע בישראל מתאימות לנו בכלל.

יש פה משהו מאוד משחרר שמאפשר לנו פשוט לבדוק. האם תמיד מתאים לנו להתחבק? או להתנשק בפגישות שונות? אולי למי שבכלל לא אוהבים.ות את המגע הזה, סוף סוף יש שקט בראש, אין “לא נעים לי” כי עכשיו זה מובן וברור לכל מי שסביבנו.

אז בואו ניקח רגע נשימה עמוקה, נעשה זום אאוט – ונתבונן.

• האם יש מצבים שזה ממש מתאים שאין צורך בחיבוק או נישוק?
• האם יש מצבים של מפגשים חברתיים שנשמח להישאר רק עם לחיצת יד?
• אולי למרות כל הלחץ, במידה מסוימת זה גם נותן לנו אוויר?
• אולי מעכשיו בפגישות שהן מקצועיות בעבודה או בסופר – נעבור רק ללחיצת יד?
• אולי יש משהו משחרר מהצורך להתחבק ולהתנשק?

האם נוכל לקחת את השיח הזה שמתקיים בתוכנו גם אל הילדים והילדות שלנו? נדמה לי שיש פה הזדמנות נפלאה לברר איזה מגע נעים גם להן.ם ביום יום.

שיעור כל כך חשוב בשמירה על המרחב האישי של כל אחת ואחד מאיתנו!

אולי הקורונה הזו סוף סוף תאפשר לכולנו לשחרר את “הלא נעים לי” ותאפשר לנו, לילדים ולילדות שלנו רגע להגדיר מחדש, מה נעים לנו, עם מי, באיזו מידה ולאפשר לנו ממש בחירה בדרך המתאימה לנו.

מאחלת לכולנו בריאות, נשימה ומרחב אישי שמתאים בדיוק בדיוק עבורנו

ספרו לי – האם תנהגו אחרת?

שלכן/ם נעמה

The post במבט מגדרי – קורונה! appeared first on נעמה שקד לוי - פורצת תקרות זכוכית.